תוכנית לאומית למים חיים מהברז

השלב הראשון בתוכנית הוא מיפוי מלא של כל הבארות, האקוויפרים ומקורות מי התהום בישראל: איפה קיימים מים איכותיים, איפה יש זיהומים, איפה יש מליחות גבוהה, איפה אפשר לשקם בארות, ואיפה ניתן להחזיר מים טבעיים למערכת השתייה. המיפוי יבחין בין בארות שמתאימות לשתייה לאחר טיפול, בארות שמתאימות רק לחקלאות, ובארות שדורשות שיקום עמוק לפני שימוש.

בארות רבות בישראל יכולות להפוך לנכס לאומי אם ישקיעו בהן נכון. התוכנית תכלול ניקוי, טיפול, סינון, ניטור, הגנה מזיהום תעשייתי וחקלאי, מניעת חדירת שפכים, וטיפול במלחים או מזהמים לפי הצורך. המטרה אינה להשתמש בכל באר בכל מחיר, אלא להחזיר למערכת רק מקורות מים שעומדים בתקני בריאות מחמירים - בהתאם לתקנות בריאות העם לאיכות מי שתייה.

במקום להזרים את כל המים המותפלים ישירות לצריכה, חלק מהמים יוחדרו באופן מבוקר לקרקע ולאקוויפרים. כך המים יעברו דרך שכבות טבעיות של חול, אבן וגיר, יקבלו מגע עם מינרלים טבעיים, יתאזנו, ויהפכו קרובים יותר למים טבעיים.

זהו הרעיון המרכזי של התוכנית: לא להוסיף מינרלים למים במפעל - אלא לתת לאדמה להשיב למים את האיזון הטבעי.

ההתפלה תמשיך להיות בסיס הביטחון הלאומי של משק המים, במיוחד בשנות בצורת ובתקופות עומס. אבל מי הברז לציבור יגיעו, ככל האפשר, משילוב חכם: מים מותפלים, מים שעברו החדרה לאדמה, מי בארות מטוהרים, ומים טבעיים שנבדקו ונמצאו ראויים. כל אזור יקבל תמהיל מים מותאם למצב הקרקע, הבארות, הצריכה והבריאות.

איכות המים אינה נקבעת רק במקור המים, אלא גם בדרך אל הבית. לכן התוכנית תכלול החלפה הדרגתית של צנרת ישנה, חלודה או בעייתית, ושימוש בחומרים בריאים, בטוחים, עמידים ונקיים יותר במערכת ההולכה הארצית, העירונית והביתית. היעד: שהמים שיוצאים מהברז יהיו קרובים ככל האפשר לאיכות המים שיצאו ממקור הטיפול. זה כולל:

• צנרת שאינה משחררת חומרים מזיקים.
• פחות קורוזיה ופחות טעמי לוואי.
• פחות זיהום משני בדרך.
• תקנים מחמירים יותר לבניינים חדשים.
• תוכנית סיוע לשדרוג צנרת בבניינים ישנים, בתי ספר, גני ילדים, בתי חולים ובתי אבות.

כל אזרח צריך לדעת מה הוא שותה. יוקם מדד מים עירוני ושכונתי שיציג לציבור:

• מקור המים ורמת מינרלים.
• רמת מליחות ואיכות מיקרוביאלית.
• בדיקות מתכות ותאריך בדיקה אחרון.
• סוג הצנרת הציבורית באזור.
• האם המים מגיעים מבארות, התפלה או שילוב.

השקיפות תחזק אמון ותאפשר פיקוח ציבורי אמיתי.

האקוויפרים של ישראל אינם רק מאגר טכני - הם שכבת החיים שמתחת לארץ. התוכנית תגן עליהם מפני זיהום, שאיבת יתר, חדירת מלחים, שפכים תעשייתיים, חומרי הדברה והזנחה. מחקרים עדכניים על מי תהום בישראל מצביעים על כך שמליחות וזיהום מי תהום מושפעים מגורמים גיאולוגיים, אקלימיים ואנושיים, ולכן נדרש ניהול מותאם וזהיר של מי התהום. העיקרון ברור: לא שואבים בלי להחזיר. לא מנצלים בלי לשקם. לא מזהמים את מקור החיים של הדורות הבאים.

בשלב הראשון יש לבצע את התוכנית במוסדות שבהם המדינה אחראית ישירות לבריאות הציבור: גני ילדים, בתי ספר, בתי חולים, בתי אבות, בסיסים, מתנ"סים ומרכזי ספורט. במקומות האלה יותקנו מערכות ניטור, נקודות שתייה איכותיות, וצנרת בריאה במיוחד.

כאשר מי הברז יהיו טעימים, אמינים, מינרליים וטבעיים יותר - משפחות רבות יפסיקו לקנות מים בבקבוקים. זה יחסוך כסף לציבור, יפחית פסולת פלסטיק, יקטין הובלות מזהמות, ויחזק את האמון במים הציבוריים.

מים טובים לא צריכים להיות מוצר שקונים בסופר. מים טובים צריכים להגיע לכל בית בישראל.